סמטאות ודוכנים בשוק מחנה יהודה

השוק הססגוני בלבה של ירושלים, הוא אחד הסמלים המלווים את תושביה בימים טובים ובעתות משבר. על אף השינויים הרבים שהתחוללו בו לאורך השנים, זהו עדיין אותו שוק של צבעים, קולות וניחוחות, מוקד עלייה לרגל של סיורים וטיולים מכל רחבי הארץ

אסתי לנדא 

35 שנים עברו מאז אותו יום חורף קר בירושלים. התחזיות דיברו על כך שעומד לרדת שלג, אבל אז, שוק מחנה יהודה בירושליםבתקופת שירותי הצבאי דבר לא הרתיע אותי מלהגיע לעיר כדי לחורר את תנוכי אוזני. עגילים אופנתיים כבר היו עניין מאד איני בניגוד לדימוי הגלותי שהיה רווח קודם, ובהמלצת חברה הגעתי לראשונה לשוק מחנה יהודה כדי להצטרף לאופנה החדשה. 

המראה הראשון שנגלה לעיני היה הרחוב שלאורכו ישבו בעלי מלאכה, עולים חדשים מתימן, כורדיסטאן ,עירק ומרוקו, רוכנים על אומנותם המסורתית. היו שם צורפים בתכשיטי זהב וכסף, רצענים, נפחים ואחרים. הזיכרון נשאר צרוב בזיכרוני מאותו יום ועד ימים אלה, תשמישי קדושה בשוק בירושליםכאשר חזרתי לשוק מחנה יהודה.

במרוצת השנים שינה השוק את פניו ללא הכר, התרחב וגדל. הכוכים הקטנים  והחשוכים שנשתמרו בזיכרוני הפכו לבסטות מלאות כל טוב, צבע ויופי, ריחות משכרים וסחורה המוצגת לראווה, מפתה לגעת, לחוש, להריח למשש. בתי הקפה הקטנים, החווארות  פזורים לאורך הרחובות הצרים ולצדם המסעדות הביתיות המזמינות והבוטיקים התוססים.

מפגש בפינת "מעדני צדקיהו"

הסיור בשוק נערך בהדרכתו של יוסי מזרחי-מזור, בן ותושב שכונת נחלאות הסמוכה מזה 49 שנים. יוסי חמוצי צידקיהו בשוק מחנה יהודה בירושליםמכיר כל דוכן ופינה בשוק. חלק מבעלי הבסטות היו שכניו או חבריו לכיתה והוא יודע את שמותיהם ושמות קרוביהם בני הדורות הקודמים, בהם האבא, הסבא, הדודים והאחים.

קבענו להיפגש אתו ברחוב אגריפס פינת עץ-חיים, ליד הדוכן של "מעדני צדקיהו" הניצב כאן כבר יותר מ- 45 שנים. ירום צדקיהו, בעל המקום דרוך כתמיד מאחורי הדוכן לשרת בנאמנות את לקוחותיו, על אף שבאותו ערב הוא עומד לחתן את בתו. לא רחוק משם, בתוך השוק, מצוי גם בית הקפה של המשפחה, מקום חביב עם ורנדה קטנה. איציק, אחיו של ירום מנהל את העסק שהיה דגים בשוק בירושלים פעם חנות ירקות ושינה את פניו ברוח התקופה.

האינסטינקט העסקי המפותח של בני המשפחה הביא אותם למחשבה כי במקום ריכוז של דוכני קניות דרוש גם בית קפה. הם הפכו את המקום למשהו עכשווי המגיש משקאות חמים וקרים, עוגות וקישים לאורך כל שעות היום מ-7:00 ועד 19:00. המאפים נעשים בידיהן המנוסות של אשתו ואמו, ששוקדת גם על הכנת מעדן בשם "קדה", מן בצק כורדי מסורתי ממולא גבינות.

סיפורו של הבית המקולל

אנחנו עומדים בכניסה לשוק, פינת רחוב אגריפס שעובר בימים אלו מתיחת פנים, ויוסי בסגנונו המיוחד שוק הלואה וחיסכון צילום נורית מצלר מספר את הסיפור על הרב שרעבי ו"הבניין המקולל". כאשר החלו הבנאים את מלאכת הקמתו של הבניין, פנה שרעבי וביקש מהבונים שלא יחסמו בבנייתם את קרני השמש המאירות את ביתו הניצב בחצר מאחור. אבל המתכננים לא שעו לבקשתו והבניין שהוקם חסם את האור מביתו של שרעבי. מאז לא צלח מזלו של הבניין הגדול והוא הפך למקולל . דיירים בני העיר לא באו לגור בו וכיום גרים בו רק בני מיעוטים, עובדים זרים שאינם מכירים את סיפורו של הבית ואפילו לשכת הרווחה האזורית...

אנחנו מגיעים לדוכן של צדוק סבח. אביו מכר כאן ירקות עד אותו יום בשנת 1968 כשנפצע קשה מחומר נפץ שהונח בארגז ירקות פשוט סמוך לדוכנו. בנו ממשיך את דרכו אבל המקום הפך לדוכן תבלינים. לא רחוק משם ניצבת החומוסייה החדשה של המשפחה שמנוהלת על ידי ילדיו התאומים של סבח. גם כאן הכל נשאר במשפחה.

בסטות של קלפים

לאורכו של השוק, אלה לצד אלה, ניתן למצוא חנויות תשמישי קדושה, דוכן המציע פירות מיוחדים כמו  קרמבולה, פסיפלורה, פיטייה, אנונה ועוד מיני שנראים כמו הובאו לכאן ממטעי גן עדן, חנות תבלינים נוספת בשם "תבליני פרג" שנוסדה בשנת 1906, ועוד חנויות המציעות ממרכולתן.

חלק מהבסטות מושכרות כיום לערבים ששימשו בעבר כעוזרים בדוכנים. רבים מבעלי הבסטות נוהגים להשקיע את זמנם במשחקי קלפים ולהשאיר את הקופה בידיהם של העובדים. כתוצאה מכך הצליחו העובדים המסורים לחסוך כסף רב  ולשכור את הבסטות בהם עבדו מבעליהן המקוריים.

ישוע יעקוב הגיע לשוק לאחר עלייתו מפרס לפני יותר מ-50 שנה. מאחורי דוכן הירקות המשפחתי, הוא מספר כי בעבר נהגו לקוחותיו לקנות סחורה בכמויות גדולות. כיום מסתפקים הקונים בקילו או שניים, לא יותר מזה. עברו הזמנים שבהם המשפחות הגדולות נהגו לקנות ירקות בארגזים.

ברחוב עץ חיים 46 פגשנו את רוני, מוכר הירקות, חברו של יוסי לספסל הלימודים, שמגלה לאוזנינו כי בילדותו, העדיף יוסי את המשחקים בחצר בית הספר על פני כיתת הלימוד.

קליפות גרעינים ומיץ רימונים רימונים צילום נורית מצלר

ברחוב השקד ניצבת חנות הפיצוחים של מזרחי אבן ג'מילה. אי אפשר לחלוף על פני הדוכן מבלי לטעום מהגרעינים, לפתח בהנאה ולהשליך את הקליפות לארץ. "ככה זה בשוק, מי שלא זורק קליפות נקנס" מסביר יוסי בקריצת עין.

אחר כך, ליד דוכן הרימונים, יוסי מסביר לנו איך מכינים מיץ מהפרי הגדול, האדום הזה. "לוקחים רימון, מגלגלים אותו מספר פעמים על משטח קשה כמו מערוך ולוחצים בעזרת הבוהן על השקעים ברימון. אחר כך מחוררים את הקליפה בעזרת סכין ושותים את המיץ הניגר מהחור בפרי.  הסבר כזה עושה אותנו צמאות ולכן עצרנו בחנות של עזורא.

עזורא מוכר מגוון משקאות החל ממיץ מישמש, תמרהנדי (משקה תמרים מהודו), משקה שקדים מגרעני משקאות עזורא בשוק מחנה יהודה בירושלים השקד, סחלב בחורף ועוד מיני משקה שלמד להכין מאביו ז"ל. לעזורא האב הייתה עגלה עם צנצנות זכוכית גדולות שאתה היה ניצב ליד בתי הקולנוע ברחוב אגריפס ומציע משקאות בכוסות דורלקס. היום כבר לא רואים יותר כוסות כאלה והשתייה נמכרת בכוסות פלסטיק חד פעמיים. בחנות תלויה תמונה של יוסי בנאי שנהג להגיע לכאן, להתיישב בפינת החנות, לשתות קפה שחור ולנהל שיחה עם עזורא האב. השניים היו מאזינים לפיוטים של ניסים שלום ומוני טבעוני שעלו ממקלט הרדיו. ולנו לא נותר אלא לתמוה מי בדיוק היו אלה שני הפייטנים הללו.

 בשוק העירקי ראינו מספר בעלי דוכנים סביב שולחנות קטנים, משחקים בקלפים ובקוביות, שותים קפה השוק העירקי בירושלים מהביל ומתדיינים בנושאים שברומו של עולם.

בפתחה של מסעדת עזורה הסמוכה, ניצב תור ארוך של ממתינים המבקשים לסעוד לבם בתבשילים ביתיים. על אף רעבוננו, החלטנו לוותר ולהמשיך מכאן למסעדת מורדוך שברחוב אגריפס. שם מול צלחת חומוס עם גרגרים, קוסקוס אמיתי ושיפודים מעולים, נערכנו לצבור כוחות לקראת ההמשך.

ניחוח הלחם בתנור

תחנתנו האחרונה הייתה במעדנייה "מאזיתים". איציק, בעל המקום, היה בעברו איש הייטק. לאחר פרישתו הוא החליט להגשים חלום ולפתוח מעדנייה כמו בפרובנס. בתחילה הוא התבייש לספר על עבודתו בשוק, אבל עם הזמן, המצב הלך והשתפר וכיום מגיעים אליו למעדנייה גם קונים מקרב אוכלוסיית ירושלים האמידה. הסחורה מגיעה לחנותו מיצרנים ייחודיים בארץ ובחו"ל ואפשר למצוא אצלו סחורה מאיטליה, ספרד וצרפת.

מאפיית טלר באגריפס צילום נורית מצלרבדרכנו חזרה הבייתה, עצרנו במאפיית טלר כדי לקנות לחמים חמים ישר מהתנור. המאפייה שנפתחה לפני 5 חודשים בלבד, מציע מיני מאפה שונים בהם לחם שאור, חלות מקמח מלא, בגטים ואף עוגות שמרים חלביות לסוף השבוע. הריח הנפלא שעלה באפנו וניחוחות המאפה בתנור ליוו אותנו עוד זמן רב לאחר שעזבנו את ירושלים בדרכנו הבייתה, עם הבטחה לשוב בקרוב לשוק מחנה יהודה.

תגובות
1.
הבניין המקולל
שירה הרטמן  |  24.09.14
© כל הזכויות שמורות לאתר דה ז'ה וו

כל המידע באתר הינו מהתרשמותן האישית של הכותבות ואינו מידע מסחרי