נשות הבדואים מגלות את עצמן

מסע בזמן אל נשים בדואיות יזמיות המנסות להגביהה את רף החסמים ואף לנפץ את תקרת הזכוכית תוך התמודדות עם מוסכמות עתיקות יומין

סבחה בביתה ברהט. צילום:נורית מצלר  

מירי כהן, אסתי לנדא, נורית מצלר

 

 

סבחה אבו ג'אנס היא אישה פעלתנית ונמרצת. ביתה בעיירה רהט לצד כביש קרית גת-באר שבע, מתנהל על פי כל כללי המסורת הבדואית. היא אינה מתנערת מחובותיה היום-יומיים ומהצורך לעסוק בעבודות הבית השגרתיות. בכך, היא אינה שונה כמובן מכל אישה בדואית אחרת המתגוררת במסגרת הפטראכלית המקובלת במגזר הזה.

למרות זאת, סבחה שונה בתפיסת עולמה, בעיסוקיה ובפעילותה למען הנשים הבדואיות. הגענו לבקר אותה בביתה במסגרת הפעילויות של מועדון דה-ז'ה-וו. הסיור נועד להיכרות עם נשים יזמיות המתגוררות ביישובי הבדואים בנגב.

 

"ילדודס"

בדרכנו דרומה, עצרנו לביקור קצר ב"ילדודס" שבקרית גת, ועל אף שהמפגש הזה היה שונה מעט מהנושא המרכזי בו עסק סיורנו, חווינו במקום חוויה ייחודית.

"ילדודס" היא מאפייה הפועלת במסגרת מוסד נווה חנה. המוסד שהוקם ביוזמת הני אולמן מיועד לקלוט ילדים בגילאי 3 עד 18 שהוצאו בצו בית משפט מחזקת הוריהם. חלקם הגדול חי ומתחנך במוסד בליווי של מדריך ומדריכה צמודים המשמשים מעין הורים ואחרים חוזרים לעת ערב לבית הוריהם.                                                                                  מיקי במאפיית "ילדודס"

מאפיית "ילדודס" מהווה מקום עיסוק לילדים ומאז ייסודה היא הפכה למפעל כלכלי מצליח ביותר. התקבלנו סביב שולחנות עמוסי עוגיות מסוגים שונים ושתייה חמה ומיקי, מנהל המאפיה, סיפר על ההצלחה המרשימה של הילדים שהושגה בזכות עבודה מסורה ומאומצת של אנשי הצוות, חלקם מתנדבים.

פה ושם הוא הצליח אפילו לסחוט דמעות מעיני המבקרות, שכמה מהן באו מתחום החינוך ואין כמותן לדעת עד כמה קשה להגיע להישגים כאלה עם ילדים שחוו טלטלה אישית כל כך קשה.

לדברי מיקי, "הרעיון להקים מאפיה נבע מהרצון ללכת על מזון בסיסי של האדם הקשור לאדמה, ללמד את הילדים החיים במקום מלאכה המפרנסת את בעליה ולהיות עצמאיים. הילדים מקבלים שכר על עבודתם כתוספת לדמי הכיס והבוגרים שבניהם אף עוזרים בכלכלת משפחתם הביולוגית".

 

לצאת מהבועה                                                                                                                      

המשימה להגיע לביתה של סבחה לא הייתה קלה כלל ועיקר. מרגע שנכנסנו לרהט נאלצנו לנווט את דרכנו ברחובות ללא שילוט דרך עליות ומורדות, כיכרות לרוב, הסתעפויות ופניות שדורשות טלפון סלולרי פתוח לקשר ישיר והכוונה של המארחת.  מבקרים המגיעים מציוויליזציה אחרת יכולים לאבד כאן בקלות את דרכם. למעשה, זהו מקום ללכת בו לאיבוד גם מבחינת מימד הזמן. עד שלא רואים - לא מאמינים. נראה כאילו כל העיירה שוכנת לה בבועת זמן אחרת.  שלט גדול המעיד על "השתלת תשתיות", ניצב כאן לצד הרחוב כמו לעג לרש. ראשית לכל נבנתה העיירה, חשמל וביוב יבואו כנראה בהמשך. אין ספק שהמציאות הזאת משפיעה על הרגשת התושבים המביטים מעבר לגדר ורואים את ההבדל בין רהט ללהבים המצויה ממש למולם מעברו האחר של הכביש לבאר שבע.                                                  

בשעת אחר צהריים מוקדמת בה הגענו ליישוב, מלאו המוני ילדים את הרחובות. לפני זמן קצר הם סיימו את יום הלימודים בבית הספר ומעכשיו עד שעות החשיכה הם מסתובבים ללא מקום סביר להתכנס אליו, לקבל משהו נוסף להעשיר את נפשם בשעות הפנאי הארוכות.

המפגש עם סבחה כמו חשף בפנינו נקודת אור המקרינה על האפור. היא נולדה למשפחה שמוצאה מעזה וכבר בצעירותה התעקשה לרכוש השכלה. מאוחר יותר נרתמה לסייע בפרנסת המשפחה, לגדל את תשעת ילדיה ובמקביל להשתלב בפעילות ציבורית. כיום היא משמשת  יועצת למעמד האישה ברשות המקומית ופועלת להעמקת המודעות של הנשים באשר לזכויותיהן, מעמדן ומסלולי הקידום העומדים בפניהם. היא מפעילה חוגי יצירה לנשים ומעשירה את תקציבי הפעילות באמצעות מכירת עבודות האמנות מעשה ידיהן של נשות העיר.                                                    

היא מנחילה לנשים מודעות לצורך ברכישת השכלה ומתייחסת לכך בכל הרצינות גם כשמדובר במשפחתה שלה. ילדיה מודעים להשקפת עולמה בדבר הצורך בחינוך נאות ובהשכלה גבוהה. בנה הבכור לומד רפואה ברומניה, השני ברוסיה והצעירים יותר נדרשים להשקיע בלימודיהם החל מכניסתם למסגרת ביה"ס היסודי ועד רכישת התואר הנכסף.

את דעותיה הנחרצות בתחומים אלה ובנושא קידום הנשים הבדואיות היא פרשה במהלך השיחה בחדר האירוח הגדול.התלוותה לשיחה גם ארוחה בדואית טעימה ומופע פולקלור של קבוצת נערים שרקדה בפנינו דבקה מסורתית (למראה הרקדנים הורגש שוב הצורך החיוני בקידום זכויות הנשים).

 מקלובה בדואית

בת המדבר                                                                                                                          מרים בת המדבר בגינת התבלינים

מרהט המשכנו לעיירה תל שבע הנחשבת למקום העני ביותר בארץ ישראל. כאן מצאנו את נקודת אור בדמותה של מרים היזמית והמפעילה של אתר "בת המדבר".

מרים יצאה ללמוד כלכלה בלונדון בתמיכת משפחתה ("היה לי הרבה מזל", היא אומרת). בסיום לימודיה היא שבה לבית המשפחה בתל שבע והחלה לפתח קוסמטיקה מצמחי מרפא ,שמנים ארומאטיים ואפילו מחלב נאקות. מרים היא אישה מסבירת פנים, דוברת עברית קולחת ויודעת לרתק את השומעות בסיפוריה. על מנת שתוכל לארח קבוצות היא הקימה באתר אוהל בדואי רחב ידיים ומטופח, בני המשפחה מסייעים בידה לארח את הבאים מכל קצוות הארץ והיא נעזרת גם במתנדבת צעירה מגרמניה.

מרים פרשה בפנינו את חזונה הכולל הקמת קו מוצרי קוסמטיקה מהחומרים הטבעיים בהם היא משתמשת ומכירתו בעתיד במקומות המכירה הגדולים והמוכרים יותר. החומרים מיוצרים ממרכיבים הנשענים למעשה על סודות המועברים מדור לדור. מרים למדה את המרכיבים הנדרשים מפי סבתה ונראה שהשימוש במה שנקרא "תרופות סבתא", נותנת גם כאן את התוצאות המקוות.                                                                                                             

מסתבר שהמדבר ממשיך לספק לנו הפתעות ונראה שתהליך ההכרה העצמית של הנשים הבדואיות ביכולתן לרכוש השכלה, לפתח יזמות עסקית ולהתקדם למקומות שעד לפני כמה שנים היו נעולים בפניהם, הולך ותופס תאוצה. כדאי לבקר ברהט, בתל שבע, בליקייה ובמקומות אחרים ביישובי הבדואים כדי להתרשם ולחוש באווירת היצירה הקסומה והמרתקת הזאת.

 

 

מאפיית ילדודס

בית הילדים נווה חנה, קרית גת, ישראל

מבוא חרמון 19

טל' 08-6888019 שלוחה 113, 054-4812869

פתוח בימים א-ה בשעות  8:00-17:00

         ביום ו בשעות        8:00-12:00

 

 

סבחה

רהט

טל' 050-8213150

 

מרים בת המדבר

תל שבע

טל' 050-4445232

תגובות
1.
טיול לנשות המדבר
רותי לינדנפלד   |  25.11.08
2.
חוויות מהטיול
עדי רייטר  |  16.12.08
3.
הטיול שהיה לנו וההרצאה ששמענו מפי מרים
גביוס רחל   |  29.10.09
4.
נהניתי מהמוצרים
שירני  |  30.11.09
5.
מפגש עמ בת המדבר ל"ת
פראס  |  29.06.10
6.
מפגש עמ בת המדבר ל"ת
פראס  |  29.06.10
© כל הזכויות שמורות לאתר דה ז'ה וו

כל המידע באתר הינו מהתרשמותן האישית של הכותבות ואינו מידע מסחרי