בין כפרי הדרוזים בגליל

באחד מסופי השבוע הסתוויים בחרנו לעצמנו את מלון אסיינדה במעלות כבסיס יציאה לאתרים מעניינים בגליל

ברשימת המקומות המעניינים סימנו את פארק הסלעים בכיסרא, את פקיעין, מצפה חרשים, הכפר בית ג'אן והר מירון. הגשם הפתאומי והטורדני שיבש במשהו את מסלול הטיול, אך מנגד סיפק לנו לא מעט חוויות מרגשות.               

 

חוויה גסטרונומית

מלון אסיינדה עבר כמה וכמה גלגולים עד שהפך למקום מזמין ומפנק. מסביב למבנים שעברו שינוי ושדרוג משתרעים להם 70 מלון אסיינדה דונם של מדשאות, עצים, פרחים וחורש ים תיכוני. כחלק משינוי התדמית הפך המלון למרכז בריאות וספא וכל אחד ממשתתפי הטיול דאג לנצל את השהות במקום למגוון טיפולי מסאז', כושר וטיפוח.                             

הבילוי המשותף שלנו במקום הגיע שיאים חדשים ככל שמדובר בארוחת ערב שבת ובארוחת הבוקר של יום המחרת. מגוון כזה של מנות מגוונות ועשירות לא פגשתי אפילו במלונות ידועי שם בארץ ובעולם. ארוחת הערב כללה שפע של מנות בשריות ואין סוף תוספות. הניצבים לפני הדוכנים נותרו זמן ארוך על עומדם בטרם יוכלו להחליט מה מכל השפע הזה יועמס לצלחתם.

ההיצע של ארוחת הבוקר כלל כ-15 סוגי גבינות מהרזות ביותר ועד השמנות לסוגיהן. כך גם קערות הסלטים שהציעו מגוון ירקות מכל טוב וטעם. היו שם לחמים מיוחדים, מזנון חם ושפע של קינוחים, פשוט ללקק את האצבעות. מה פלא שכולנו מיהרנו לאחר מכן למכון הכושר המקומי על מנת להשאיר מאחורינו את שרידי החוויה הגסטרונומית.

על מנת שהתמונה תהיה מלאה לא נותר לי אלא לציין שהחדרים עצמם נעימים ונוחים, בעיקר חדרי הגן בהם התארחנו.       נוף בגליל                                                                       

 

מג'בל דרוז עד הכרמל

על מנת לחסוך מאתנו את העמידה מתחת לממטרים בשטח הפתוח, התכנסנו בבר של המלון לשמוע את סיפורה המופלא של העדה הדרוזית. על אף היותה הצעירה שבין הדתות הגדולות בארץ ישראל ובמזרח התיכון בכלל, סיפקו לנו ההסברים מפגש מרתק עם תנועה דתית שנוסדה על ידי החליף המצרי אל חאכם באומר אללה בראשית המאה ה-11 וששליחיה נאלצו לנוס על נפשם עד הרי לבנון כדי להסתתר מרודפיהם הקנאים. בלבנון הצטופפו רבים סביב מנהיגי הדת, בהם גם השליח מוחמד דרזי, שעל שמו נקראת כיום הדת בפי זרים. במרוצת מאות השנים שחלפו מאז ועד ימינו, הקימו בני העדה כפרים רבים בסוריה,   לבנון וארץ ישראל, וקבעו לעצמם את הכרמל כגבול דרומי להתפשטותם. על רקע הסיפורים המרתקים הללו, יצאנו אל

האוויר הנעים והרטוב במטרה לסייר בכפרי הדרוזים שבאזור.   פארק הסלעים

 

המוזיאון של הטבע

המפגש הראשון היה עם הכפר כסרא-סמיע. שם, בגבולו הצפוני מצוי פארק הסלעים טובל בים של חורש ומציע מפגש מרתק עם מוזיאון התצורות של הטבע. ההליכה בינות לסלעים והעצים נעשית במסלול שהוכן ושולט על ידי קק"ל. זהו מסלול הליכה מעגלי ולכן ניתן להחנות את כלי הרכב באחת הכניסות למסלול ולהגיע אליו בסיומו של השביל. את פנינו קדמו ילדי הכפר שבחנו בסקרנות את הזרים זה מקרוב באו. הנשים עסקו בעבודות הבית ומעל הגגות התמר עשן ראשון של ראשית החורף. ריח העצים הנשרפים באח מילא את האוויר כמו להוסיף לאווירה ולצבעוניות של הכפר. סיירנו בשביל ה"יערון" המשמר את שמו של אחד ממכרסמי החורש המעניינים, המשכנו בשביל ה"קטלב" כדי לפגוש את העץ המרשים וגזעו המאדים וקינחנו בשביל ה"ממותות" שבא כאילו להצהיר על הדמיון בין הסלעים בדרך לבעל החיים הענק שנכחד מעולמנו. לאורך השביל קדמו את פנינו סלעים בצורות וגוונים שיצר הטבע עקב בלייה ארוכת שנים, ופה ושם הציצו מתוך העשב סתווניות, נרקיסים ופרחי חיננית הבתה.

 

פילינג על ראש ההר

תחנתנו הבאה הייתה הכפר בית ג'אן בפסגתו המערבית של רכס המירון. לאחר "התברברות" קלה בסמטאות הפתלתלות של הכפר וסיוע הדרכה מקומית הגענו למפעל איה-נטורל הממוקם באחד החלקים הנישאים של הכפר. מתחת התפתל לו אחד הערוצים המובילים לנחל כזיב ומעלינו רבצו עננים אפורי סבר.          איה נטורל בבית ג'אן

"איה-נטורל" הוא מפעל לייצור סבונים, קרמים ושמנים מחומרים טבעיים. המפעל הוקם על ידי שני קציני צבא בכירים שביקשו לעשות לביתם מיד עם המעבר ממדים לצבילי. אחד מהמייסדים, דר' זיאד דבור, שימש רוקח ראשי בצה"ל והשני, ג'מאל חמוד הוא כימאי שעמד בראש ענף בחיל הרפואה. השניים החליטו להקים עסק שייתן גם מענה תעסוקתי לתושבי הכפר, ואכן, זהו כיום מפעל מצליח המשווק את תוצרתו לעשרות חנויות ובתי טבע בכל רחבי הארץ.

במרכז המבקרים האינטימי של המפעל הציגה בפנינו רימה את מגוון התכשירים והמוצרים המיוצרים במקום, החל משמנים לגוף ולפנים, עבור לפילינגים למיניהם ועד קרמים שונים שנותנים מענה לכל חלק בגופנו.

 

מבעד לעננים

המשכו של הטיול היה בכביש נסתר העובר בקטע נפתל של נחל כזיב ומחבר בין בית ג'אן לכפר חורפיש. עצרנו בחזית האנדרטה לחללי אסון המסוקים שהוקמה כאן על ידי בני משפחתו של אחד הנספים ועמדנו שם דוממים על רקע צמחיית החורש הסבוכה.

בהמשך העפלתו לפסגת הר מירון הגבוהה בפסגות הגליל. לרגע האירה לנו השמש, מציגה מצג שווא של יום אביבי. אבל    קטלבמיד אחר כך חזר המבול וירד עלינו בזרזיפים צוננים. הקפה המהביל שנמזג לספלים, כמו הרחיק מעלינו סימנים ראשונים של קור והיציאה הרטובה לשביל הפסגה הוסיפה מעט לחום הגוף. מפעם לפעם נוצר קרע בעננים שאיפשר לנו לראות במרחק את מושב מירון, אגם דלתון והכפר המרוני גוש חלב. גם המפגש עם צמחי החורש, העצבונית היפה על פרייה העגלגל האדום, הכרכומים הלבנים שהגיחו בין הסלעים והמראה הצבעוני של עלי השלכת הנושרים מעצי האלון והאלה הארץ ישראלית. את הדרך חזרה דשדשנו בבוץ חלקלק ממהרים להתכנס אל חומה של המכונית הממתינה בחנייה.

 

את סיומו של יום הטיול חגגנו במסעדת "הר מירון" בכפר גוש חלב, נהנים ממגוון המזטים, מהחומוס המיוחד של המקום, מסלט הפטוש הלבנוני שרק כאן יודעים לעשותו טוב שכמותו, וממנות בשר טעימות שמילאו את צלחתנו מקצה לקצה. כל אלה, כמו גם הבקלווה שהוגשה לצד הקפה המריר, היוו עבורנו קינוח מצוין בערבו של יום.

תגובות
1.
רשמים מהטיול
סוזי  |  14.12.08
© כל הזכויות שמורות לאתר דה ז'ה וו

כל המידע באתר הינו מהתרשמותן האישית של הכותבות ואינו מידע מסחרי