העיר רמלה – מלכת השפלה

נזירה אחת, שוק צבעוני, כלא נשים, ומלאכות יד של נשות העדה האתיופית

הכנסיה היוונית אורטודוקסית. צילום: נורית מצלר

 

כדי ליהנות מביקור בעיר רמלה השוכנת בלב השפלה, על הדרך הראשית בין תל אביב לירושלים, צריך להפעיל את הדמיון. שהרי העיר בת כ- 1300 שנים היתה בזמנו מלכה  צעירה, יפה ומטופחת, שכולם שיחרו לפיתחה. בזמן שהוקמה היא היתה החשובה בערי ארץ ישראל והוקמה על פי מיטב המסורת הרומאית ביזאנטית: עם חומה מבוצרת, שערים מפוארים, רחוב ראשי (קארדו) ורחוב צולב -(דקומנוס). חנויות ובתי מסחר בהם סחורות מכל רחבי העולם. רמלה שכנה על הדרך הראשית דאז שחיברה בין נמלי ארץ ישראל - עזה ויפו - לדמשק. עם כל נתוני הפתיחה האלה איך אפשר שלא תהיה יפה וחשובה. אבל כולנו יודעם שהחיים מזמנים לנו עליות וגם מורדות. אחרי תקופת הזוהר של רמלה באו גם תקופות לא קלות: כיבושים רבים, רעידות אדמה שהחריבו אותה עד היסוד, חילופי שלטון ואפילו מגיפות.

מה שנותר לנו כיום הם המסגדים שנוסדו על גבי הכנסיות, כנסיות מימי הביניים ורחוב אחד משוקם למחצה שהוא "העיר העתיקה". אבל, כפי שציינתי, עם קצת דמיון, אפשר לראותה בימי גדולתה.

 

האוכלוסייה של רמלה כיום מעורבת: רובה יהודים, חלקה ערבים מוסלמים והמיעוט - ערבים נוצרים.

 

 מקשיבות בעניין רב

גולת הכותרת של היום היתה הביקור בכלא הנשים "נווה תרצה". נו, נו. כל אחת ואחד צריכים פעם בחיים לפחות לבקר    ביקור קצר בכלא כלשהו. זה שם את החיים הנוחים שלנו בפרופורציה....תהילה, קצינת הסברה של השב"ס במקום, קיבלה את פנינו בשערי הכלא ולאחר הסבר קצר על "תהליכי הקליטה" שלנו הפקדנו את כל רכושינו כולל פלפונים ותעודות זהות בכניסה, נבדקנו היטב, שתי דלתות מתכת כבדות ננעלו מאחורינו  ואנחנו בפנים. תהילה בעלת המראה העדין סיירה איתנו בנעימות ובפתיחות וסיפרה לנו על האגפים השונים  ועל הרצון של השב"ס לעזור לנשים להשתקם ולהתכונן בחזרה לחיים שבחוץ. הסיור באגפים והמפגש עם הנשים עצמן גרם לנו סוג של הלם ועצב. מעניין היה לראות גן ילדים במקום שכזה, הגן משמש כמקום מפגש בין האסירות לילדיהן הבאים לביקור והתפאורה מקלה על הביקור. פינת החי שבעזרתה מטפלים באסירות ריככה מעט את המקום. שוחחנו עם חלק מהאסירות  כולן מחכות לחזור לחופש. לקח זמן עד שאספנו את עצמנו והמשכנו בתכנית. אני בטוחה שהביקור נחרת עמוק אצל כל אחת מן המשתתפות.   יוסף וכתונת הפסים

 

לאחר ארוחת צהרים ברמלה שמנו פעמינו לעיר לוד לביקור במרכז "אלמז" שפרושו יהלום בשפה האמהרית. פרויקט חשוב המספק לנשים אתיופיות עבודה ברקמה, תפירה, פיסול ועוד...אביבה מנהלת המקום כיבדה אותנו בפולי קפה קלויים, בקפה שחור ולחם אתיופי מסורתי. היא תארה בפנינו את המסע מאתיופיה לארץ, את האובדן בדרך והקושי אבל גם את    השמחה והכל בהשוואה לסיפורי המקרא כמו יציאת מצריים, נס ים סוף ועוד..

הרקמות כמעט כולן מתארות את סיפורי המקרא המרתקים יוסף בעל כתונת הפסים או משה ביציאת מצריים. העבודות מדויקות וצבעוניות ניתן לרכוש אותן במקום וגם בקניון גן העיר בתל- אביב.

 

רשמי היום ממשיכים להתגלגל במחשבותינו ובפינו כי יש על מה לחשוב ויש על מה לספר...

 

להתראות בטיול הבא......

איך אפשר טיול נשים בלי קפה?

תגובות
1.
תגובה לטיול ברמלה
מירי כהן  |  30.01.09
2.
טיול רמלה-לוד
אידה להט  |  01.02.09
© כל הזכויות שמורות לאתר דה ז'ה וו

כל המידע באתר הינו מהתרשמותן האישית של הכותבות ואינו מידע מסחרי