נופים, פרחים ואתרים בין שפלה להר

בימים אלה של תחילת האביב וימי הפסח הופך חבל עדולם לשטיח ירוק מרהיב המשובץ כולו בצבעי פרחי העונה

דני בירן

בימים אלה של תחילת האביב וימי הפסח הופך חבל עדולם לשטיח ירוק מרהיב המשובץ כולו בצבעי פרחי העונה. אפשר לראות כאן תורמוסים בכחול, כתמי חרציות בצהוב, פרגים ונוריות באדום לוהט, עמודים של עכנאי יהודה בסגול ועוד כהנה עשבוניים שמתאמצים להפגין נוכחותם בטרם יקמלו בלהט קיץ מתקרב. מעל כל אלה מכסים הכתום של שיחי קידה שעירה, הורוד הנהדר של עצי כליל החורש והלובן הבוהק למרחוק של פריחת הלבנה הרפואי.

נראה, כי אין ימים טובים מאלה לשוטט בשבילי האזור וליהנות מיופיו של הטבע.                                                 פרגים ביער המגינים. צילום: נורית מצלר

 

יקב מוני

תחנתנו הראשונה היא ביקב מוני הצמוד למנזר דיר רפעת בקרבת קיבוץ צרעה. היקב שהוקם ביוזמת משפחת ערטול שמוצאה בכפר מע'ר בגליל התחתון, נקרא על שם בן משפחתם שנפטר בשנת 1995. אבי המשפחה, שאקיב ערטול, הגיע לאזור בראשית שנות ה-80 בחיפושיו אחר כרמי זיתים לשמן. הוא חכר את האדמה המשתרעת במרומי מצפה עמק שורק, נטע עליה כרמי יין, זיתים ושקדים והפך את המקום לחווה משפחתית. היקב שהוקם בשנת 2000 מצוי בתוך מערה שנחפרה על ידי הנזירים לפני יותר מ-100 שנים ושימשה תחילה כבור מים של המנזר. ניתן לראות את החביות מבעד לקיר זכוכית ואף להיסב להסברים לצדו של השולחן הכפרי שמקנה תחושה של ישיבה במטבח אבירים אירופאי. לאחר טעימת יינות והיכרות עם שמן הזית המקומי יכולנו לצפות אל ערוצו של נחל שורק, לשמוע את סיפורה של מורת הדרך, מירי כהן, אודות מעלליו של שמשון שחי ופעל, ממש כאן במורדות שמול ערי פלשת ולהפנות מבט אל תחנתנו הבאה במסלול.

 

בית ג'ימל                                                                                                                            בית גימאל. צילום: דני בירן

מנזר בית ג'ימל משקיף ממרומי פסגה הנושקת לגובה של כ-380 מטרים מעל פני הים. בימים של מזג אוויר נאה ניתן לראות מכאן את קו החוף, ערוצי נחלים היורדים מהרי יהודה לעבר הים, מטעי זיתים, גבעות מיוערות בעצי אורן גבוהי צמרת וחניוני יער. עדרי הכבשים מוסיפים אף הם לתמונה הציורית הנגלית ממרפסת התצפית של המבנה המרשים. שני מסדרי נזירים פועלים כאן בכפיפה. זה שבו שוכנות האחיות הקטנות של בית לחם ששימש יעד לביקורנו והאחר שמנגד: מנזר האחים הסלזיאנים, שנותר כיום עם ארבעה נזירים בלבד.

שתים עשרה נזירות שהגיעו לכאן ממדינות שונות באירופה מאכלסות את המנזר ומקיימות בו אורח חיים של בדידות והתבודדות. לכל אחת מהן חדר משלה ותא התייחדות בכנסייה הגדולה שבתוך המבנה. רק בימי שבת וראשון נפגשות הנזירות יחד לארוחה חגיגית ולשיחות הכוללות נושאים של קודש לצד ארגון החיים המשותפים בימי החולין. לפרנסתן עוסקות הנזירות ביצירת עבודות אמנות שונות, הכנת מרקחות ורדיית דבש. במקום גם חנות קטנה למכירת יצירות קרמיקה מעשי ידיהן, במחירים שאינם שווים לכל נפש, גם עם הנפש שואפת לצרף משהו מהיופי הזה לתצוגה הביתית. סיפורן של הנזירות מועבר על ידי כמה מהן המשמשות כמסבירות לקהל הסקרני שמתדפק על דלתן ובאמצעות סרט קצר המוקרן באחד מחדר המנזר.

 

תל עזקה ועמק האלה

שפלת יהודה שימשה לאורך כחל שנות ההיסטוריה במה להתרחשויות ומאבקים בין כובש לנכבש. במבט מנקודת התצפית שבמרומי תל עזקה ניתן לראות את זירת הקרב שבו הוכרעו הפלשתים על ידי ישראל בזכותו של דוד הקטן. תיאור סיפורו של הקרב הולך ונבנה לעיני המטייל כבר מתחתיתו של השביל העולה אל הפסגה ועד למקום שממנו ניתן לצפות אל שדה המערכה בעמק האלה. גם ממרחק הזמן ניתן לדמיין כאן את דמותו של הענק, הניצב בכל הדרת שריונו אל מול הנער האדמוני שיהיה לימים מלך ישראל, לראות את המקום שבו הובס גלית, לחזות בצעיר למשפחת בן ישי כשהוא פוסע לעבר המלך שאול כששערות ראשו של הפלשתי אחוזות בידיו.

המשקיפים אל זירת המאבק נחשפים כאן לסיבות שהביאו למפגש הדמים דווקא בעמק הזה. ממרומי התל ניתן להשקיף מערבה לעבר מרחבי פלשת ומאידך, אל הפסגות הגבוהות של הרי יהודה והדרך המוליכה ירושלימה. גם מסלולה של שיירת לוחמי הל"ה שיצאו לפרוץ את המצור על גוש עציון הופך להיות כאן ברור ונהיר יותר.                                           לוטם. צילום: נורית מצלר

הדרכים המוליכות אל התל עוברות בתוככי פארק בריטניה, בינות עצי חורש טבעיים ואורנים נטועים. קק"ל הכשירה כאן שבילים, חניונים, מתקני משחקים ושילוט על פני שטחים נרחבים. אפשר לבלות יום שלט וליהנות מכל ההיצע הזה. אפילו היום הגשום לא יכול היה להסתיר את חגיגת האביב המתפרצת מן השדות והבוסתנים המקיפים את הפארק.

 

הגלריה של סבא

כדי לטעום משהו מהמגוון העצום של גלריות וסדנאות אמנות הפזורות ביישובי האזור, בחרנו לבקר בביתם של נסים וציונה לוי במושב צפרירים.

נסים המתקרב לגיל 70 הוא יוצר במתכת וחצרו עמוסה יצירות שנבנו על ידו מאז נטש את סלון הכלות שבבעלות המשפחה והפך להיות אמן. בשנים האחרונות הפכו הבית והחצר בו מתגוררים השנים למעין מוזיאון הכולל יצירות שעובדו בעזרת כלי עבודה ישנים שנשמרו על ידו מאז היותו עלם צעיר. אלה משמשים אותו במסגרייה הצנועה שבסמוך לבית ושם הוא יוצר את הצורות הייחודיות ונהנה מיציר כפיו. לכל פסל שם ולכל אחד סיפור משלו.חתיכות המתכת והגרוטאות שנאספות על ידו בשקידה, וכל אחת מהן הופכת לסיפור בידיו של האיש המוכשר הזה. כחלק משימור המורשת המשפחתית שיחזר ניסים את עיר הולדתו אורמיה שבכורדיסטאן. בחצר ניתן לראות את העיר בבנייה מיניאטורית ובחדר מיוחד הוא מתעד את הלבוש של אותם ימים, הכלים והריהוט כפי שהוא זוכר מסיפורי הוריו. שכן, חשוב לו מאוד להעביר את הסיפורים הללו לדורות הבאים.

גן הפסלים שבחצר הבית וסיפוריו של האיש המעניין הזה, היו עבורנו קינוח של ממש בסופו של יום גדוש מראות וחוויות.

 

 

תגובות
1.
מסלול נפלא ופריחה יוצאת מן הכלל
מירי כהן  |  05.04.09
2.
חבל עדולם
טובה מרמת גן  |  14.03.10
© כל הזכויות שמורות לאתר דה ז'ה וו

כל המידע באתר הינו מהתרשמותן האישית של הכותבות ואינו מידע מסחרי