שירת נשים

פורסם בתאריך 26/10/10

שירת   נשים

 

לאחרונה  התפרסמו באחד העיתונים כתבות על צוערים בבה"ד 1 שעזבו בהפגנתיות את טקס יום הזיכרון  ליצחק רבין שהתקיים בבסיס במחאה על הופעת חיילת וכן באירוע שבו הופיעו בפניהם נשים. גורם צבאי טען שיש להתחשב ברגשותיהם של החיילים . האם משהו בירר מה  עם רגשותיהן של החיילות העומדות על הבמה ושרות בפני העוזבים בהפגנתיות? ומה עם החיילות הצופות בחיילים השרים בפניהם או נואמים...? ומה עם רגשותיהן של הנשים בבית הכנסת( גם הדתיות שבהן) שצופות מבין החרכים בגברים המנעימים זמירות? ומה עם הנשים שמותר להן לשבת באוטובוס רק מאחור ולראות את הגברים לפניהן?

 

לאן זה מוביל???

 

 חיילת בצה"ל שמופיעה בפני צוער פוגעת ברגשותיו ובאמונתו?!  והרי בנות משרתות כמעט בכל החיילות ובכל התפקידים .מה יקרה כשיפגשו במסגרת התפקיד הרי לא כולם משרתים ברבנות הצבאית.האם הוא יעזוב בהפגנתיות?

עד לתקופה האחרונה הצליחו לשמור על צה"ל מחוץ למאבקים הדתיים

מדאיג אותי לחשוב על כך שבנותי ונכדותי עשויות לשרת  תחת פיקודם של קצינים כאלה!

תגובות
ZAP
ZAP
04:58 20.04
עצה לחיילות
עמוס
08:24 16.11
שירת נשים
מיכל
08:49 26.10

מציאות בדרום תל אביב

פורסם בתאריך 06/09/10

רשמה: נורית

 

למרות החום הכבד, ערב החג העמוס ועוד סיבות טובות להישאר בחדר הממוזג החלטתי לתפוס "אומץ" ולצאת לתל אביב. יצאתי ככה סתם לשיטוט, ללא תכנית, אבל עם כוונה ברורה ליהנות ולמצוא מציאות. לסיור הצטרפה אחותי, מקצוענית השיטוטים.

בוקר כזה חייבים לפתוח בבית קפה טוב ואכן הגענו ל"לחמים", קונדיטוריה ובית קפה. בלוטות הרוק התחילו    לחמים, החשמונאים 99, תל אביב. צילום: נורית מצלרלעבוד עם הכניסה למקום, הריחות, המבחר העצום וכמובן הטעמים נפלאים. מקום מומלץ לכל אוהבי הפחמימות. מחירים מאוד סבירים ושירות אדיב. החשמונאים 99, תל אביב.

משם המשכנו דרומה לשחזר חוויות ילדות. נהג המונית החביב לקח אותנו לכיכר המושבות, שמזמן כבר איננה כיכר, ובדרך סיפר על חוויית השוד שעבר בתחנה המרכזית הישנה.

סביב כיכר המושבות מצאנו חנויות של חרוזים ומוצרים שונים לעבודות אמנות. פעם קראנו לזה "מלאכת יד". המבחר העצום, הצבעוניות של החרוזים ומבחר החומרים הפעיל את הדמיון אבל רק לרגעים קצרים, החלטנו שפשוט וקל יותר לקנות אביזרי אופנה מוכנים.

התחנה הבאה הייתה "יעקבי חגורות". את פנינו קיבלה לילי, בעלת העסק. ג'ינג'ית נמרצת ומסבירת פנים. לפני 30 שנה קנתה את המפעל ליצור חגורות ומאז היא בתחום. בחנות ניתן למצוא מבחר חגורות עצום ותיקים שונים. חלק מהחגורות הינם תוצרת עצמית בעבודת יד שלילי מעצבת וחלק יבוא מסין. ניתן להזמין אצלה מוצרי עור שונים בהתאמה אישית לגברים ונשים. המחירים מאוד ידידותיים, לדוגמא: חגורת פפיון ב-55 במקום 85. יעקבי חגורות,    חגורות פפיון בעיצובה של לילי   דרך יפו 45, תל אביב. טל' 03-5669120.

המשכנו מערבה על דרך יפו והגענו למתחם של תיקי נשים. מבחר עצום של תיקים וחגורות. התרשמנו במיוחד מ"אלעד אביזרי אופנה" בדרך יפו 41. במקום תיקים דמויי עור בעיצובים נהדרים של הלן ואסנת.

את תשומת ליבנו צדה חנות קטנה של מברשות בבעלותו של כהן אברהם. אברהם מנוסה בענייני תקשורת הבין מיד שאני מתכוונת לכתוב והוציא את אוסף הכתבות שכתבו עליו בכל העיתונים. מברשות בצבעים שונים, חומרים מגוונים ולמטרות שונות. כמובן שגם קנינו מברשת קטנה לניקוי מקלדת. "נמר", דרך יפו 39, פינת נחלת בנימין.

ועוד המשכנו לשוטט לחנויות הביגוד. מסתבר שאם רואים דברים יפים בחלון הראוה זוהי בודאי חנות לסיטונאים בלבד אבל עדיין כדאי לנסות ובמיוחד את חנויות העודפים.

הגיע הזמן לארוחת צהריים, התגלגלנו ל"קסבה בפלורנטין". מוסיקת שאנטי קידמה את פנינו וכמובן העיצוב והצבעים בהתאם, פסנתר וספרים מוסיפים לאווירה המיוחדת. מיותר לציין שהורדנו את הגיל הממוצע של הסועדים... האוכל היה בסדר רק חבל שלא ידענו מראש שבמקום מעשנים.

לסיום היום הנהדר חגגנו ב"שוקו לולו", גלידה קפה. המקום בולט בעיצוב המודרני והנקי לעומת בתי האוכל בסביבה. מבחר עצום של גלידות, סוגי קפה שונים, עוגיות מיוחדות ועוד. חגגנו עם קפה אספרסו מעוטר בכדור גלידת וניל. שוקו לולו, ויטאל 3, תל אביב.

וחזרה לעוד מונית והביתה ברכבת.

שנה טובה!

 

 

מבחר מברשות לניקוי המקלדת  

 

 

תגובות
ZAP
ZAP
04:58 20.04
תל אביב
נורית
11:20 07.09
איזה כיף!
עדי
07:22 07.09

גבעת תום ותומר

פורסם בתאריך 17/04/10

רשמה: אסתי

 

בתחושה של צורך ובהחלטה של רגע נסענו לכיוון נגבה לביקור בגן מיוחד לזכר 73 חיילים שנספו באסון המסוקים לפני 13 שנה, גבעת תום ותומר.

חצינו שטחים חקלאיים של קיבוץ נגבה ומרחוק ניגלה עמוד מתח גבוה צבוע כחול עם ציור של להקת יונים ולצדו דגלי ישראל מתנופפים ברוח. הגן ששטחו כ-30 דונם ממוקם על גבעה הנישאת לגובה של 101 מטר מעל פני הים. את פנינו קידם שלט צבעוני כתוב בכתב יד "חג אביב שמח" והחניה הייתה להפתעתנו מלאה במכוניות משפחתיות. אכן, לא היינו שם לבד. עשרות משפחות סיירו בגן וערכו פיקניקים (ללא מנגל) על אף שלא היה זה אירוע של יום העצמאות. התופעה משכה את תשומת לבנו ואפילו עוררה התפעלות.

 

התחלנו את הסיור בינות לעצים וצמחי הבר הארץ-ישראלים שניטעו בהם שיחי רותם ענקיים שעמדו בפריחתם. ליד כל עץ או שיח מצוין שמו וציטוטים מן התנ"ך. שמות החיילים שנספו נכתבו בירוק על סלעי שיש על פי השתייכותם החיילית. יש כאלה שנוסף לשמם גם תכונה אופיינית או קבוצת כדורגל שאהדו, מוסיקה שאהבו לשמוע, תחביבים נוספים ועוד. בהמשך הדרך הגענו לפינה מוצלת ששם ניתן לשמוע את הסיפור המצמרר על האסון שקרה ואת שיר הרעות.

 

בתחילה היה המקום פינת זיכרון של שני זוגות הורים לילדיהם שנהרגו באסון המסוקים. בשלב מאוחר יותר הוא הפך אתר  גבעת תום ותומר, פינת הזכרוןהנצחה לכל 73 חללי האסון. עם זאת, לאורך כל מסלול הסיור קיימת תחושה שזהו בעצם הגן של תום ותומר. תמונות שלהם, קטעים שכתבה המשפחה, המחברת שמאפשרת לכתוב רחשי לב לחגית ויואב, הוריו של תומר, שהיו אף הם בגן במהלך ביקורנו, מחזקים את ההרגשה הזאת. חגית אף ניגשה אלינו והזמינה אותנו לסייר בפינה המיוחדת של תומר ותום מתחת לעצי אלה ענקיים. מתחת לענפים השתעשעו ילדים בארגז החול, לצדם של שני סלעים שעליהם נכתב סיפור חייהם ומעשיהם של השניים.

 

הסיור לווה בעצב, אבל הבנו שלהורים, מקימי הגן, חשוב שיהפוך לפעיל וימשוך אליו מבקרים רבים ומשפחות שתפקודנה את המקום. הסיור הפך את הגן של תום ותומר, חשוב גם לנו.

 

 

          

 

 

 

 

 

 

תגובות
ZAP
ZAP
04:58 20.04
התרשמות מן האתר
דוד דהאן
11:09 01.10

פגישה עם ארץ ישראל היפה

פורסם בתאריך 01/03/10

רשמה: נורית

 

אתמול זה קרה לי, פגשתי בארץ ישראל היפה. הגעתי עם בן זוגי לקיבוץ לוטן בערבה, קיבוץ אקולוגי. אני לטיול והוא להרצות על "חיידק" המסעות של ההולכים לפטרה. התקבצה קבוצה של עשרות מטיילים מפרוייקט "נפגשים בשביל ישראל". המסע לזכרו של אבי אפנר וחבריו אשר נפלו באסון המסוקים. רעיה ויוסי, ההורים של אבי, הם היוזמים והרוח החיה של המסע. המסע מתקיים זו השנה השישית כאשר בכל שנה יש נושא מרכזי. השנה הנושא הינו: שוב יוצא הזמר אל הדרך. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר: נפגשים בשביל ישראל.

פגשנו בקבוצה של צועדים מכל קצוות הארץ אשר מה שעניין אותם בערב הזה זאת אהבת הארץ. בלי הרבה דיבורים והצהרות, ללא כל ציניות, פשוט מתחברים והולכים יחד, ובערב, למרות העייפות והיבלות התכנסו לשמוע הרצאה, לשיר ביחד ואפילו קמו לרקוד ריקודי עם לצלילי נגינת הפסנתר. אני מודה שהתרגשתי מהאווירה, מהרוח הספורטיבית, מהיחס היפה והנעים של הצועדים אחד לשני ולסובבים אותם. יש עוד דברים כאלה בארץ!!!

 

דני בירן בהרצאה על "ההולכים לפטרה" לוטן, קיבוץ אקולוגי בערבה. צילום: נורית מצלר

תגובות
ZAP
ZAP
04:58 20.04

נועה בניו זילנד ומיכל בדרום אמריקה

פורסם בתאריך 25/02/10

רשמה: אסתי

 

פגישה מרגשת מאד בשדה התעופה של קווינסטאון .מבולבלים עדיין עם השעון הביולוגי .ערים בלילה ועייפים ביום.

נועה הכינה לנו תכנית לשבועיים הקרובים כך שאין רגע דל. קווינסטאון היא עיר לצעירים פאבים מסיבות והמון חבר'ה צעירים מהארץ. שומעים עברית בכל מקום. חלקם הביעו משאלה לפגוש את הוריהם במהלך הטיול. נועה סבורה שהתמזל מזלה והוריה נמצאים איתה כך שבשבועיים הקרובים היא לא "מתכלבת" כהגדרתה.

אכלנו את ההמבורגר הכי מפורסם בקוינסטאון, את הגלידה הכי מיוחדת. אימצנו עוד שלושה צעירים מיבנה לבירה טובה ונפרדנו מהם כשפניהם למסיבה הכי חמה בעיר ופנינו למלון לשינה טובה.

הערב יצאנו לצפות בסרט בוואנקה. האולם המיוחד נקרא סינימה פרדיסו ולמרות שהסרט היה מאכזב נהננו מהאווירה המיוחדת של המקום, הישיבה בכורסאות ישנות של פעם, העוגיות שנאפו במהלך הסרט ונבלעו בהפסקה, הטיפוסים שישבו סביבנו בקיצור חוויות של פעם בחיים.

מחר מתוכנן לנו טראק של מספר שעות כולל עליה לא פשוטה. נקווה לצלוח את העניין ולצאת בכבוד שלמים נושמים ובריאים.

בינתיים אנחנו מסניפים את נועה בניו זילנד ומדברים עם מיכל בדרום אמריקה. לא פשוט עם התאומות שכל כך קשורות ודואגות אחת לשנייה ואנחנו ההורים שמשתדלים להיות שם בשבילם אבל לא תמיד זה מסתדר. תכננו את הנסיעה כדי להיות עם שתיהן אבל מיכל "הבריזה" לדרום אמריקה ברגע האחרון...

 

תגובות
ZAP
ZAP
04:58 20.04
תשובה לאידה
אסתי
06:50 04.03
ניו-זילנד
אידה
12:34 28.02
היום, היום
נורית
10:13 28.02
היום ואז
אסתי
09:46 28.02
מפגשים באי שם
חמוטל
12:04 26.02
חמוטל
11:56 25.02
חמוטל
11:56 25.02

"הזקנים" בדרך לפגישה עם נועה התרמילאית

פורסם בתאריך 19/02/10

רשמה: אסתי

 

המסע המרגש שלנו התחיל אתמול (18.2.2010). כמעט יממה ועדיין לא הגענו ליעד לפגוש את נועה שלנו בניו זילנד. ממתינים לטיסה לקריצרץ. אנחנו בשדה התעופה של סינגפור. שדה תעופה מדהים ביופיו ובנקיונו. בדרך חזרה נשהה כאן לילה ונבדוק מה היא מציעה לנו. לפנינו טיסה ארוכה של 11 שעות וזה כבר אחרי טיסה של 12 שעות + 5. קשה לחשב. עברנו ממזג אוויר חם למזג אוויר של 0 מעלות בשוויץ ו-32 מעלות בסינגפור. הבדלי שעות של לילה יום בקיצור קשה לעקוב . כל הזמן אוכלים במטוס ובלאונג'ים בשדה התעופה, מה יהיה עם המשקל? דרך אגב, חברת התעופה הסינגפורית מצוינת ואולי אפילו הטובה בעולם.

אז זהו להפעם. לאט לאט מתקרבים ליעד! סיפורים ועדכונים בהמשך. מה שהכי חשוב שנועה מחכה לנו בצפייה גדולה ושכולם מקנאים בה שההורים "הזקנים" שלה מגיעים. היא לא תצטרך לישון באוטו ותשודרג לבתי מלון מסעדות ופינוקים ואנחנו נשאף אותה לליבינו.

תגובות
ZAP
ZAP
04:58 20.04

המסע בעקבות התמונות והסרטונים

פורסם בתאריך 31/01/10

 

רשמה: אסתי

 

מאז שבנותי התאומות התפצלו לשתי יבשות, אחת תרמילאית בדרום אמריקה והשניה בניוזילנד הימים שלי הפכו לסרט ארוך ומתמשך. מיד בבוקר אני מתישבת מול הפייסבוק צופה בתמונות החדשות ובסרטונים שמראים את נופי ניוזילנד. פוגשת את החברים החדשים שביתי מצולמת איתם, מטיילת, מבשלת את ארוחת הערב, מבלה איתם בפאב המקומי מתחבקת ונראית מאושרת....אני מנסה להכיר את הפנים החדשות הניבטות אלי מהתמונות וחושבת ....הם בסדר החברה האלה??? בשעות אחר הצהריים אני עוברת ליבשת השניה. שם כבר בוקר. כשאחת ישנה השנייה מתעוררת כמעט כמו בינקות. מנסה להבין, ללמוד מה איתה האם הרפטינג עבר בשלום? האם קפיצת הבאנג'י הסתיימה תודה לאל מה מחכה לי ביום הבא? כמה זמן עבר מאז נסעו וכמה עוד נשאר?.......הרבה...

 

מיכל בדרום אמריקה

תגובות
ZAP
ZAP
04:58 20.04

"מדיה חברתית" הצד השלילי

פורסם בתאריך 19/01/10

רשמה: נורית

כולם מדברים על זה. בשבועות האחרונים קיבלתי הרבה בקשות להצטרף כחברה ברשת החברתית של אנשים שבקושי גולשים באינטרנט אבל שמעו שזה חשוב ומקדם. אכן שימוש נכון במדיה החברתית באינטרנט פותח ערוצי שיווק ותקשורת שלא הכרנו עד לזמן האחרון. כחלק מהעניין גם אני נרשמתי לרשתות חברתיות, קוראת, לומדת ומתעמקת בנושא. כי כולנו רוצים לקדם משהו: אתר אינטרנט, מוצר, רעיון, את עצמנו וכו'

במסגרת השיטוטים בפייסבוק גיליתי דבר מדאיג. הרשת מאפשרת לפרסם דעות ורעיונות קיצוניים, להתארגן בקבוצות ולהפיץ את הרעיונות האלה. חיפשתי קבוצות בנושא "נשים" ומצאתי אוסף קבוצות שוביניסטי מחריד.

"נשים למטבח, אם אתן מתעקשות ...אתן יכולות לעשות : כביסה , כלים , אוכל , לשמור על הילדים". הקבוצה מונה 120 חברים (בנים) שלפי התמונות נראים בגילאים שבין בר מצווה לגיוס לצה"ל. ויש מספר לא קטן של קבוצות בנושא הזה. מה תהיה דעתם כגברים נשואים ואבות לבנות??

"להוריד נשים מהכביש, נמאס כבר מנשים שלא יודעות לנהוג , לאותת, לעבור נתיב ולעשות רוורס, חייבים לשלול נהיגה מכל הנשים". 91 חברים צעירים ומה שמפתיע שיש בין החברים גם בחורות צעירות!

"אם נשים לא נוהגים!!!", 324 חברים

"התנועה נגד נשים על הכביש, התנועה הוקמה על מנת ליצור לובי בכנסת וליזום הצעת חוק שישלול מנשים את הזכות להוציא רשיון נהיגה ....אז יאללה- תעופי לנו מהכביש-", 240 חברים

"נשים שצריך להרוג, אם מישהי פעם נורא עצבנה אותכם, אמרה משהו לא במקום או בזמן לא מתאים, אמרה משהו למישהו או בקיצור הוציאה אותכם מדעתכם, הקבוצה הזאת היא בשבילכם". תודה לאל! רק 2 חברים בקבוצה הזו.

גם אם אין כוונת זדון בפרסומים שכאלה וגם אם כותבים שזה סתם בשביל ההומור והכייף ללא כוונה לפגוע, אותי הנתונים מאוד מדאיגים!!! מה דעתכם?

 

 

תגובות
ZAP
ZAP
04:58 20.04
ליפה
עדי
07:09 29.01
אכן מזעזע! אולי אפשר לדווח לאתר פייסבוק
עדי
07:07 29.01
תשובה ליפה
נורית
05:15 23.01
תגובה
yaffasorek
07:59 21.01
וואללה! מדאיג באמת
מירי כהן
02:28 20.01

מחוויותיה של אמא לתאומות המטיילות בעולם

פורסם בתאריך 14/01/10

בין טראק בדרום אמריקה לטראק בניזילנד

 

רשמה: אסתי

 

קצת מחוויותיה של אמא לתאומות שהחליטו לפני כשנה, במהלך השירות הצבאי, לטוס יחדיו לטיול שאחרי הצבא. לניו-זילנד, אוסטרליה, תאילנד ועוד..וממש שבוע לפני המועד התחרטה אחת מהן ושינתה כיוון לדרום אמריקה. אז נכון לעכשיו אחת נסעה בגפה לניוזילנד והשנייה נסעה בגפה לארגנטינה כשבשלב מסוים נפגשה עם החבר שלה אי שם בחוות ארגנטינה.(ועד לפגישה הזו יצאה נשמתי שחס וחלילה לא יקרה משהו והילדה תעלה על המונית הלא נכונה יחטפו אותה או בדומה לזה (כי הראש עובד אצלנו שעות נוספות.)

 

בינתיים הספקתי "לצנוח" צניחה חופשית בניוזילנד לעשות "טראקים" בצ'ילה וארגנטינה הכל בעקבות התמונות המתפרסמות בפייסבוק של שתי בנותי. אה ! שכחתי לציין שלמדתי "להתעסק" עם הפייסבוק להפעיל את הסקייפ (זה בינתיים לא כ"כ הולך) הכל בעיקבות הבנות הטכנולוגיה. אבל הכי משתק זה לשמוע בטלפון "אמא את לא יודעת מה קרה פה" ברגע כזה נשמתי נעתקת הלב מפסיק לפעום עד לצפירת ההרגעה. ואתמול התבשרתי על רעידת האדמה באהיטי . רגע זה קרוב אליהן ? זה ליד? הראש עובד בכיוונים הלא נכונים... מוכר לכן???

 צניחה חופשית, וואו איזה נוף.  אמא, את אואה איזה כייף!!!!

תגובות
ZAP
ZAP
04:58 20.04
אני בדרך לניוזילנד
09:51 17.01
כדאי להצטרף
המטיילת
06:19 16.01
mom!
noa from nz
01:25 16.01
אמהות
נורית
03:54 15.01
בהתיחס לדבריה של ורדה
02:29 15.01
זה לא נגמר...
ליבנת
08:02 15.01
"בוגרת" דרום אמריקה
ורדה
08:10 14.01
מחוויותיה של אמא
נורית
04:01 14.01

הבלוג של אסתי ונורית בדה-ז'ה-וו

פורסם בתאריך 13/01/10

בלוג באתר דה- ז'ה-וו  לשם מה ???

 

אז זהו שהחלטנו לכתוב ולשתף אתכן הקוראות בחוויות, מפגשים, סיפורים ששמענו, חלקם מכן חברות המועדון בטיולים במפגשים ודרך האתר, רעיונות שתרמתן לנו, הצעות שהעלתן בפנינו וגם המון התלבטויות בכל מיני תחומים המלווים אותנו ביומיום ובכלל. אנחנו אסתי ונורית רוצות לשתף אתכן ולספר וכמובן לשמוע גם מכן תגובה או התייחסות מחשבה מעניינת כשאנחנו מאמינות שהדברים שיעלו כאן בבלוג יהיו לו שותפים רבים כי הרי אנחנו הבנות קורצנו פחות או יותר מאותם חומרים. לא?

 

אז כרגע נורית עם נכדיה "הטריים" נמצאת בחו"ל ואסתי בארץ ו.....

 

 

תגובות
ZAP
ZAP
04:58 20.04
לטייל בחול עם עם הילדים ובלעדיהם
נגה
11:31 28.02
תגובה למירי
נורית
05:02 19.01
בלוג זה חשוב
miri cohen
09:32 18.01
חן,חן
06:54 14.01
תודה תודה תודה
ליגם
04:06 14.01
ארכיון פוסטים
© כל הזכויות שמורות לאתר דה ז'ה וו

כל המידע באתר הינו מהתרשמותן האישית של הכותבות ואינו מידע מסחרי