תערוכת אקספו - 2010 בשנחאי וגם ההר הצהוב במחוז-Anhui

אסתי לנדא

 

גם אותי הובילה הסקרנות לצפות בתערוכת האקספו הגראנדיוזית בשנחאי. רבות נכתב ונשמע עליה עוד טרם נפתחה וכך גם אני הגעתי ל"אקספו" יחד עם עוד 450 אלף איש שביקרו בתערוכה באותו היום .מרביתם ,מקומיים או מהסביבה. כמובן שקשה היה לי לקבוע האם הם סינים טיוואנים פיליפינים או נגזרת אחרת, בכל אופן אנחנו היינו המיעוט שבמיעוט.

התברר לנו שממשלת סין חילקה הזמנות לכל משפחה בסין כדי להגביר את כמות המבקרים .    הביתן הישראלי באקספו 2010, שנחאי

 

אין ספק שהמקום מרשים. השלטונות של סין מחקו במחי יד איזור שלם של שכונות מגורים מפעלים ועוד.. והקימו את התערוכה המרשימה על גדות הנהר. חציית הנהר נעשית בעזרת מעבורת היוצאת בכל מספר דקות. הארגון והסדר כאן מופתיים. הבעיה המרכזית היא התורים הארוכים שמשתרכים שעות על גבי שעות בחום, בשמש, אבל גם בימי הגשם היורדים בעונת הקיץ בשנחאי. תכננו להקדיש לתערוכה יומיים תמימים אבל כשהגענו וראינו שיש להמתין בין שעתיים לארבע שעות כדי להיכנס לביתנים המעניינים חיפשנו דרכים מועילות יותר. עם "קשרים" ותושייה זכינו לבקר ב-5 תערוכות במהלך היום הראשון כולל כמובן הביתן הישראלי שמיד זיהו אותנו "החברה" שם ורצו אלנו להזמין אותנו להיכנס פנימה וכך נחסכו מאיתנו שעה וחצי של המתנה. הביתן העשוי זכוכית ואבן שם דגש על הטכנולוגיה של ישראל וגם על התרבות העברית העתיקה כמו גם התרבות הסינית העתיקה. לתחושתנו ולדברי מארחנו הסינים התצוגה הישראלית לא הייתה מספיק ממצה...

 

הביתן הבריטי מיוחד מאד מבחוץ, כנ"ל הספרדי. לביתן הסיני יש לשריין כניסה מראש יום קודם ואולי יומיים. לביתן של ערב הביתן הספרדי, אקספו 2010הסעודית המרשים והיקר ביותר מבחינת ההשקעה הכספית יש להמתין מספר שעות לכן הסתפקנו בצפייה בשייח הסעודי שעמד בכניסה מדושן עונג מחכה לאורחיו בכניסת ה-V.I.P. בקיצור הסתפקנו בביתן האיטלקי היפה, בביתן הצרפתי, הוויטנאמי, הדרום קוראני וכמובן שלנו, הישראלי. כמעט בכל ביתן התקיימה הופעה אוטנטית של זמרים ורקדנים כל מספר שעות. לסיכום עם צפי של שני ביתנים לצפייה ביום הגענו לחמישה וכאן הסתיים הביקור שלנו. למחרת ירד גשם חזק ואנחנו ויתרנו על עמידה בתורים האין סופיים בשמחה.

בין לבין ניתן לצפות בתהלוכות מרהיבות בתזמורות ותלבושות, ברקדנים מפזזים, להטוטנים כמעט כמו ביורודיסני.

 

ההר הצהוב

את שלושת הימים הבאים בילינו בטיפוס על ההר הצהוב, הואנג שאן, בעל הפסגות המרהיבות, הנופים המדהימים והזריחה העוצמתית בתחושות שהיא מעניקה. שמו של ההר בשל מראהו הצהבהב והוא בעל 72 פסגות. צמחיית האורנים נאחזת בקושי רב בהר ונדמה שהם גדלים כמו בתוך עציץ, חלקם ננסיים מאד. טיפסנו במדרגות אל פסגת ההר המואר, צעדנו בשבילים הפתלתלים אל פסגת פרח הלוטוס, פסגת מסך אבן הירקן, הבירה השמימית ועוד..הנוף הנפרש מדהים וכל מי   ההר הצהוב, סיןשמגיע לפסגה יכול לרכוש מדלית זהב ששמו חרוט עליה. בסמוך למלון שלנו (מלון Beihai ) הממוקם על אחת הפסגות הבחנו באלפי מנעולים התברר שזוגות אוהבים מגיעים לכאן חורטים את שמותיהם על המנעול מחברים אותו לשרשרת ומשליכים את המפתח מהפסגה לאי שם... בכל פינה חבויה מרפסת הצופה אל הנוף הבראשיתי ויתכן שזו הסיבה שהוא נחשב בעיני הסינים למקודש.

99% מהמטיילים שפגשתי על ההר היו מקומיים ששמחו להצטלם עם ביתי הצעירה וגם עם בעלי. המבטים שלהם ליוו אותנו במהלך הטיפוס. חשוב לציין שחלק מהדרך ניתן לעשות בעזרת הרכבל או בעזרתם של נושאי האפריון שמסיעים את הקשישים והמתקשים

בהליכה המפרכת שהיא אכן מפרכת. שלושה ימים אחרי הביקור בהר עדיין לא הצלחנו לדרוך כיאות על כפות הרגליים.

 

מקום מעניין וחוויתי נוסף שבו ביקרנו הן מערות מסתוריות בשם Huashan mysterious grottoes . מערות שנחפרו בידי אדם אבל לא ברור למה שימשו מדוע נחפרו ואם אז להיכן הובילו את כל טונות האדמה, האבנים והסלעים שהוצאו מתוכן??? ההנחה היא שאחד הקיסרים רצה אולי לחקות את סיפור חיילי הטרקוטה בשיאן אולי? ואולי לא!

 

 

 

תגובות
אין תגובות למאמר
© כל הזכויות שמורות לאתר דה ז'ה וו

כל המידע באתר הינו מהתרשמותן האישית של הכותבות ואינו מידע מסחרי