קפיצה לווינה בעיצומו של חורף

וינה יפה גם בחורף

אסתי לנדא

 

העצים החשופים לאורך הרחובות חושפים בניינים מרשימים ובניני פאר שבקיץ בשל עומס העלים הירוקים קשה להבחין ביופיים.

ביומיים הראשונים לשהותנו קידמו אותנו שמיים בהירים ושמש "שקרנית" זורחת, אבל, כבר ביום השלישי התעוררנו אל עיר וינה. צילום: אסתי לנדאלבנה שפתיתי שלג כמו צמר גפן רך נחתו ברכות על העצים, מדרכות, גגות הבתים וכלבים משתובבים. המחזה היה מדהים, במיוחד לנו שלא רגילים לנוף הלבן והבוהק הזה. עמדנו צמודים לזגוגית החלון כשכל וינה הלבנה פרוסה לפנינו...המיקום של המלון על גבעה גבוהה המשקיפה על כל וינה ולכן הנוף הנשקף גם בלילה היה מרהיב  HOTEL SCHLOSS WILHELMINENBERG) מלון עם היסטוריה, ארמון שנבנה ב-1781).

עוד באותו יום החלטנו לצאת לטיול מחוץ לעיר אל הכפרים עטופי הלבן וכך נסענו לאורך נהר הדנובה עד הגיענו אל העיירה הכפרית דורנשטיין  DURENSTHEIN. בשמחה צעדנו בשלג נהנים מהחוויה נכנסנו, לחנויות היין והסבונים קצת להתחמם אבל גם לטעום ממעדני השוקולד שמייצרים במקום. הקור תרם רבות לרעב ולכן התרווחנו לנו באחת המסעדות המקומיות לארוחת צהרים של שניצל וינאי לא מתוחכם אבל טעים כשלקינוח נעזרנו בשטרודל וינאי מסורתי שהיה פשוט נפלא.

בתי הקפה הפזורים בווינה בכל מקום הפכו לאומנות. בכל בית קפה ניתן למצוא עשרות סוגים של קפה וכמובן מאפה. המחירים במסעדות סבירים בהחלט.

בוינה מוזיאונים רבים, ביקרנו בבית של האדריכל היהודי הונדרטוואסר בית צבעוני ובמוזיאון שבו מרוכזות מיטב יצירותיו.

בקומה העליונה של המוזיאון הוצגה תערוכת צילומים של צלם העיתונות רנה בורי שתיעד דמויות ואירועים (מאמצע שנות ה-20 ואילך) תמונת פורטרט של אנואר סאדת מ-1974 .

בדרכינו למוזיאון אלברטינה עברנו ליד מצבה שנבנתה לזכר נפגעי הפשיזם. ומשם לביקור במוזיאון עצמו שהוא הגדול והחשוב מבין המוזאונים באוסטריה.

 

כבר ביומינו הראשון חיפשנו את האתרים היהודיים כמו את כיכר היהודים, המוזיאון היהודי היונדפלאץ שהחלק המרכזי בו האנדרטה לזכר הנספים בשואה. צילום: אסתי לנדאמציג את שרידי בית הכנסת "אור זרוע" שנשרף במאה ה-15. בחזית המוזיאון ממוקמת אנדרטה לזכר הנספים בשואה ורשימת מחנות הריכוז. במוזיאון הוצגה תערוכת צילומים ייחודית בנושא מקוואות טהרה יהודיים. הצלם פיטר סיידל תיעד טקסי טהרה בבתי מקווה בגרמניה אוסטריה בצרפת ובאיטליה.

 

ואי אפשר בווינה בלי קצת תרבות לכן פסענו אל אולם הקונצרטים להאזין לקונצרט לכינור של שוסטקוביץ. האולם שנבנה בראשית המאה העשרים מקושט בציורי קיר ושנדלריות משתלשלות מהתקרה המוזהבת, חוויה מיוחדת. האנשים מגיעים לקונצרט לבושים בהידור רב, הנשים במעילי פרווה והגברים בחליפות, אנחנו השתדלנו מאד להתלבש בהתאם לצו השעה רק בלי הפרוות ובלי החליפות.

ישבנו בשורה שלישית באמצע בלי אפשרות נימנום אבל לא נזקקנו לתנומה היינו מרותקים לנגן הכינור שהפליא בנגינתו ובמחצית השנייה נגנה התזמורת יצירות משל סיבליוס. החוויה הייתה מושלמת.

קונצרט בוינה 

ואי אפשר גם בלי הזאכר טורט שאני אישית לא מתלהבת מעוגה זו אבל זה עניין של טעם. בכל זאת אכלתי כי המקום מחייב ולכן נכנסנו לבית המלון והקונדיטוריה בשם "זאכר" וגם אל  הקונדיטוריה המיוחדת "דמל" שאסור לפסוח. המאפים והעוגות מוצגים בה כמו במוזיאון.

 

ביום ראשון ביקרנו בשוק המפורסם של וינה הנאשמרקט שפתוח כל יום אבל ביום ראשון הוא הופך גם לשוק פשפשים ועתיקות. פליטים מרומניה יוגוסלביה וכדומה מכרו את מרכולתם .

 האוכל בוינה טעים מסעדה מומלצת עם אווירה מיוחדת שבה סעדנו בשם Grunspan פתוחה 7 ימים בשבוע מ- 9:30-0:30 

 

טל:01/4805730

 

מסעדה נוספת השייכת לאותה רשת PLACHUTTA   

 

טל:01/3704125  01/5121577

עוגות וינאיות מדהימותץ צילום: אסתי לנדא 

 

טרם חזרתנו לארץ קפצתי לאחד הסופרים וקניתי את בצק השטרודל הווינאי האוטנטי בצק עלים עדין ודק ושטרודל התפוחים שאפיתי בעזרתו לא נפל בטעמו וביופיו מהשטרודל הווינאי.

 

להתראות שוב וינה אבל הפעם באביב.

תגובות
אין תגובות למאמר
© כל הזכויות שמורות לאתר דה ז'ה וו

כל המידע באתר הינו מהתרשמותן האישית של הכותבות ואינו מידע מסחרי